פרק כד - שאר דיני תפילה
א. לפני אמירת שיר של יום, אומרים: "היום יום אחד בשבת קודש, השיר שהיו הלויים אומרים על הדוכן", וקורא המזמור. ביום השני אומרים: "היום יום שני וכו'", וכן בשלישי, רביעי, חמישי. וביום השישי אומרים: "היום יום השישי בשבת וכו'", כי כך נכתבו הימים בתורה במעשה בראשית, יום "אחד" ויום "השישי". וטעם זה כדי לקיים מצות "זכור את יום השבת", ופירשו רבותינו, "תהא מונה לשם שבת".
ב. הדרך הטובה והישרה היא, לומר סדר "פיטום הקטורת" אחר פרשת התמיד בזמירות, ובסוף התפלה אחר אמירת "קוה", ובמנחה קודם "אשרי" אחר פרשת התמיד, ולא יותר, ומי שבמקומו אין נוהגים כן, הוא לבדו יעשה בצינעא כסדר הזה.
ג. ואומרים תחלה "אין כלאקינו" "אתה הוא ה' אלקינו שהקטירו וכו'", ואחרי "פיטום הקטורת" אומרים פסוקי "ה' צבאות עמנו" כמסודר בסדורים.
ד. ואומרים: "אמר ר' אלעזר וכו'", ואחריו אומרים "קדיש יתום" ואחר כך "עלינו לשבח" כהוראת האר"י ז"ל, וכך מנהג קהלות הספרדים, ויש שנהגו לאמרו אחרי "עלינו לשבח". ואמירת שבח זה הוא קדום ביותר, והוא נורא מאד ומלא סודות עליונים.
ה. הנכון שלא לחלוץ התפילין עד אחר אמירת "עלינו לשבח" "ועל כן נקוה לך". ואשרי הלומד סדר "חק לישראל" בטלית ובתפילין ושכרו גדול מאד.